|
|
ההוכחה הקודמת למציאות אלוהים התבססה על רציפות המושאים , ואילו ההוכחה הנוכחית מתבססת על סבילות התחושה . על פי ההוכחה האחת , תפקידו של אלוהים לתפוס את האידאות כשאין איש תופסן , ועל פי האחרת – תפקידו לגרום את האידאות של כולנו . כל אחת משתי ההוכחות תואמת תפיסות דתיות ידועות . לפי האחת – אלוהים משגיח תמיד על המתרחש ביקום ודואג להמשך קיומו ; לפי השנייה – הוא בורא את העולם ומקיים אותו תמיד . לכל אחת משתי ההשקפות יתרונות וחסרונות משלה . על כל פנים , מי שמעדיף את ההוכחה המושתתת על סבילות התחושה רשאי לפרש את שיקול הדעת של ברקלי כדלקמן : ברקלי הסיק מסבילות התחושה את מציאות אלוהים , וממציאות אלוהים את רציפות המושאים ( דהיינו , את קיומם גם כשאין איש תופס אותם . ( הוכחת קיומו של אלוהים על סמך סבילות התחושה מאפשרת לברקלי לתת הסבר מניח את הדעת , לדעתו , לחוקיות ולסדר של העולם . שלטון החוקיות בעולם הוא תולדת פעילותו של האל . האידאות מתקבלות אצלנו על פי סדר נתון משום שזה רצונו של אלוהים . ברקלי משמיע כאן דברים שינעמו אף למיסטיקנים : הטבע הוא שפתו של אלוהים , וחוקי הטבע הם חוקי הדקדוק של שפה זו . קיים רו...
To the book |
|
|