|
|
נניח שלוק צודק : יש מושאים חומריים מחוצה לנו , ולנו יש בשכלנו אידאות , ותיאוריית הייצוג מתארת נכונה כיצד אנו תופסים את העולם שסביבנו באמצעות האידאות . נשאלת אפוא השאלה : כיצד מתארת תיאוריית הייצוג את היחסים בין המושאים לבין האידאות ? התיאוריה מדברת על שני סוגי יחסים בין מושאים לבין אידאות : היחס מקור – העתק והיחס סיבה – תולדה . היחס הראשון חל רק על האיכויות הראשוניות והאידאות שלהן , ואילו היחס השני חל על כל האיכויות והאידאות שלהן . ההבחנה בין איכויות ראשוניות לבין איכויות משניות היא אחד מנדבכיה העיקריים של תיאוריית הייצוג בגרסתו של לוק . ברקלי מבקר את לוק בשלושת העניינים הללו . לדעתו , שום אידאה אינה העתק של מושא , שום אידאה אינה תולדה שלו , וההבחנה בין שני סוגי האיכויות מוטעית מיסודה , ולכל האידאות תכונות דומות . ועוד , אמנם לוק התייחס אל המושאים החומריים כאל עצמים , אך הוא התקשה להסביר מה הוא עצם . גם בעניין הזה מוצא ברקלי נקודת תורפה נוחה להתקפה , אלא שהתקפה זו נושאת אופי מיוחד . ככל אידאה כללית אחרת , גם על מושג העצם להיות תוצאתו של תהליך פסיכולוגי , שלוק תיארו כתהליך הפשטה . ובכן ...
To the book |
|
|