|
|
כמה דמויות בסרט מפגינות בבירור מאפיינים טראומטיים וסיפוריהן מהווים כמעט קלישאה של טראומה . כפי שכבר הזכרנו בפרק הראשון ובשאלות למחשבה בתחילת פרק זה , האבחנה של הפרעה שלאחר דחק טראומטי , , PTSD עלתה בהקשר של חיילים שהשתתפו במלחמת וייטנאם ושל נשים וילדים שהיו קורבנות של התעללות מינית . דמותה של ג'ני היא דוגמה קלאסית לכך . בילדותה היא עברה קרוב לוודאי התעללות מינית על ידי אביה , שעל פי פורסט היה אדם " מאוד אוהב" שתמיד נישק אותה ואת אחיותיה ונגע בהן . האב נראה לרגעים בודדים בסרט רץ אחריה כשהוא שיכור . הסרט נותן לנו רק רמזים בודדים לתגובתה של ג'ני תוך כדי האירוע : בזמן שאביה רודף אחריה היא אומרת לפורסט שיתפלל יחד עמה שתהפוך לציפור כדי שתוכל לעוף הרחק משם . ייתכן שהאסטרטגיה שאימצה לעצמה בתור ילדה הייתה סוג של בריחה נפשית , התרחקות מהאירוע לפחות בתודעתה ( דיסוציאציה . ( תופעה כזו הוזכרה כבר בתיאור הטראומה אצל פרויד וברויאר בסוף המאה ה–19 וממשיכה להופיע גם בתיאורים מאוחרים יותר של טראומות , כמו , למשל , אצל קאתי קארות , המגדירה טראומה כאירוע שלא נחווה בצורה מלאה בזמן שהתרחש אך ממשיך להיות נוכח...
To the book |
|
|