|
|
חוקרת הקולנוע א' אן קפלן מציעה שלעתים טראומה קולקטיבית היסטורית של תרבות מסוימת , כמו , למשל , מדינה , תופיע בקולנוע שלה , אולם , מכיוון שמדובר בטראומה היא לא תופיע במפורש במרכז הסרט , אלא באופן עקיף , כמעין סימפטום של הטראומה הקולקטיבית . מסיבות פוליטיות ו / או חברתיות , היא כותבת , התרבות מעדיפה " לשכוח" אירועים טראומטיים מסוימים שעשויים להיות מסוכנים מדי לחברה . אולם טראומות אלה עדיין נוכחות בסרט , גם אם אינן מופיעות במפורש במרכזו . כדוגמה מתייחסת קפלן לסרט בכבלי השכחה , שעליו דיברנו בפרק הקודם . נחזור בקצרה על העלילה . במהלך הסרט עובר הגיבור , שמכונה בתחילת הסרט ד"ר אדווארדס , טיפול על ידי פסיכיאטרית שמתאהבת בו . הם מגלים שלמעשה הוא אינו ד"ר אדווארדס , אלא אדם אחר שאיבד את זיכרונו . במהלך הטיפול הם מעלים זיכרונות מודחקים מהעבר : כיצד בתור ילד החליק במורד מעקה מדרגות וגרם בטעות למות אחיו וכן כיצד ראה את ד"ר אדווארדס האמתי נופל אל מותו בתאונת סקי . קפלן מראה שבנוסף לטראומות אלה , שהן מרכזיות בסרט , מופיעה בו גם טראומה שבקושי מוזכרת – הגיבור סובל מהלם קרב לאחר שירותו הצבאי במלחמת העול...
To the book |
|
|