הזיכרון האישי , לדעת רבים , קיים בתוך האדם הבודד , בתוך נפשו , שכלו , מוחו , או מערכת העצבים שלו . אולם היכן קיים הזיכרון הקולקטיבי ? האם מדובר פשוט בזיכרון 8 יעל זרובבל , " מות הזכרון וזכרון המוות : מצדה והשואה כמטפורה היסטורית " , תרגום : מלי רבינא , אלפיים . 42-67 : ( 1994 ) 10 האישי של אוסף אנשים ? אם כן , מה הופך את הזיכרון הזה למשותף לקבוצה ? מה , באופן חומרי , מאפשר את הזיכרון הקולקטיבי ? ההיסטוריון הצרפתי פייר נורה אימץ את המונח " מחוזות הזיכרון" ( les" lieux de memoire )" כדי לציין את השאריות שמקדדות , מתמצתות ומעגנות את הזיכרון הלאומי של צרפת . הזיכרון , כך הוא כותב , מכה שורש בקונקרטי – בתוך מרחבים , במחוות , בדימויים , באובייקטים . נורה מזכיר לדוגמה מונומנטים ( ארמון ורסאי , ( אתרי הנצחה , סמלים ( הדגל הצרפתי , ( פולחנים , אנדרטות לנופלים , ספרי לימוד , טקסטים בסיסיים , מילונים ומוזיאונים . אפשר לראות במחוזות זיכרון אלה את האופן הפיזי שבו מעוגן זיכרון של קבוצה . הזיכרון הקולקטיבי אינו קיים אפוא פשוט במוחם של האנשים הבודדים אשר מרכיבים את הקולקטיב , אלא מעוגן באופן קונקרטי ב...
To the book