|
|
העיסוק בטראומה ובפגיעות נפשיות ועצביות במלחמת העולם הראשונה היה אפוא מאוד לא מסודר ולא שיטתי . העניין בטראומות ובנפגעיהן דעך זמן קצר לאחר המלחמה . התרומה הזכורה ביותר לתחום היא ספר קצר של פרויד בשם מעבר לעקרון–העונג , שאותו החל לכתוב בשנת , 1919 לאחר המלחמה , ושהתפרסם בשנת . 1920 נראה שהמלחמה עוררה בפרויד שוב את העניין בטראומות לאחר שהתרכז בתסביכים ובפנטזיות , והוא משווה בחיבור זה ובמקומות נוספים בין הסובלים מטראומות כתוצאה מבהלה או תאונות רכבת לבין נפגעי מחלות עצבים במלחמה . פרויד עצמו אמנם לא נכח בחזית , אולם באופן אישי הוא גילה במלחמה עניין רב , בניו השתתפו בה ורבים מחוג מכריו היו רופאים ששירתו בצבא . מדובר באחד מהחיבורים המרתקים והמשונים ביותר של פרויד ; הוא מלא בסתירות ובהססנות , ורבים מממשיכיו בחרו להתעלם מחלק מטענותיו . כאן נזכיר רק שניים מן הנושאים שמופיעים במעבר לעקרון–העונג : ההסבר של פרויד לטראומה כפריצה של המגן מפני גירויים והרעיון של כפיית החזרה .
To the book |
|
|