הפונקציה החברתית־תרבותית של סרטי ז'אנר

בחלקים הקודמים של פרק זה עסקנו בהקשר התיאורטי ( פוליטיקת האוטר ) של ניתוח תופעת הז'אנר בקולנוע . כמו כן , הצבענו על הזיקה שיצרו חוקרים מסוימים בין מיתוס לז'אנר . אופן התרחשותה של החוויה הקולקטיבית אמנם השתנה - בעבר התכנס השבט סביב מדורה והאזין לסיפוריו של זקן השבט , ואילו כיום ההמון מתקבץ באולם הקולנוע או סביב מכשיר הטלוויזיה - אך הפונקציה החברתית שלה נותרה דומה . מסורת מחקרית זו רואה בצפייה בסרטי ז'אנר סוג של ריטואל חברתי , והיא מתבססת על המתודה המחקרית האנתרופולוגית של לוי שטראוס , שאף היא כבר הוצגה בפרק זה . בדומה למיתוסים , הפונקציה של סרטי ז'אנר היא לקיים סוג של דיאלוג חוזר ונשנה על סוגיות שונות , שעדיין מעסיקות את החברה ואינן מרפות ממנה . כאמור , התיאוריה הסטרוקטורלית מיתית מדגישה את הפונקציה החברתית ריטואלית של הז'אנר בעיצובו , בהבנייתו ובשעתוקו של הקולקטיב . בסוף שנות ה 60 ובתחילת שנות ה 70 התגבשה גישה תיאורטית , שהדגישה את ההיבטים האידיאולוגיים של המיתוס והז'אנר . גישה תיאורטית זו מבוססת על הגותם של רולאן בארת 1998 ) ]( 1957 ] ולואיס אלתוסר . ( 2003 ) גם בארת , בדומה ללוי שט...  To the book