ניתוח סרטי ז'אנר: המודל הסינכרוני והמודל הדיאכרוני

בחלקיו הקודמים של הפרק התייחסנו לממד הסינכרוני ולממד הדיאכרוני בסמיולוגיה של דה סוסיר ( 2005 ) כדי לעמוד על הממד הסטטי ועל הממד הדינמי של המוסכמה בסרטי ז'אנר . עתה , בחלק זה של הפרק , ישמש צמד המושגים בסיס לדיון במודלים שונים , המתארים אופני התפתחות אפשריים של סרטי ז'אנר וגישות שונות לכתיבת היסטוריה של ז'אנר . המחקרים הראשונים שניסו לשרטט היסטוריה של ז'אנר היו א היסטוריים או סינכרוניים . גישה מחקרית זו מניחה שז'אנרים אינם משתנים באופן מהותי לאורך ציר הזמן : הם נותרים יציבים וקבועים , משום שז'אנר הוא תופעה המתקיימת מעבר להיסטוריה , תופעה שהיא על זמנית ונצחית . על פי תפיסה זו , סרטי ז'אנר שהופקו בהוליווד הקלאסית של שנות ה 30 וה 40 אינם שונים מבחינה מהותית מסרטי ז'אנר שהופקו לאחר מכן , ולכן אפשר לדון בסרטי ז'אנר במנותק מן ההקשר ההיסטורי שנוצרו בו . למעשה , אקט של שיוך ז'אנרי דורש לשלוף סרטים מן הרצף ההיסטורי , מן ההקשר הספציפי שהם הופקו בו , ולמקמם במסגרת קטגוריה א היסטורית . כך , למשל , בקטגוריה הז'אנרית " סרט אימה" אפשר לכלול סרטים משנות ה 30 ( דרקולה , טוד בראונינגד , ; 1931 פרנקנשט...  To the book