ז'אנר כפרקטיקה של שיוך והשתתפות

בדומה לאריסטו , העיסוק התיאורטי בתופעת הז'אנר בקולנוע התמקד תחילה במיון ובקטלוג של סרטים לפי סוגים ובהצבת גבולות בין ז'אנרים . מיונם של סרטי קולנוע שונים לסוגים שונים הוא פרקטיקה של הכלה ( inclusion ) והדרה . ( exclusion ) תיחום והצבת גבולות בין ז'אנרים מתבצעים באופן יום יומי על ידי מבקרים וחוקרי קולנוע , וגם על ידי קהל הצופים , והם המכוננים למעשה את הגבולות בין הז'אנרים השונים . אחת ההבחנות המרכזיות של אריסטו היא שיש לראות בכל ז'אנר תופעה מובחנת בעלת חוקים ומוסכמות יציבים וקבועים . שלוש מאות שנה לאחר אריסטו ניסח הורציוס את הטענה שז'אנר הוא מעין מרשם או נוסחה שעל המשוררים ללמוד כדי שיוכלו לכתוב על פי נורמות מחייבות , שהתמסדו זה מכבר . אריסטו ביקש לנסח את המוסכמות הייחודיות לכל ז'אנר ספרותי , והורציוס הגדיל לעשות והטיל על המשוררים כללי ברזל שיהלמו את ההיגיון הפנימי של הז'אנר שהם כותבים בו . לדוגמה , הורציוס טען שאין זה ראוי ומכובד להשתמש בצורות חריזה טראגיות בסיטואציות קומיות . על אף ההבדלים בין אריסטו להורציוס בכל הקשור לתפיסתם את תפקיד המבקר וחוקר הספרות , הם שותפים להנחה שז'אנר מורכב...  To the book