בין השנים 1978-1991 חלה נסיגה חדה ביחסי סין-אפריקה . בעקבות מותו של מאו דזה דונג ( 1976 ) ועלייתו של דנג שיאו פינג ( Deng Xiao Ping ) לשלטון פחתה חשיבות האידאולוגיה במדיניות הפנים והחוץ של סין . בעידן המדגיש כלכלה , תיעוש , טכנולוגיה , " מודרניזציה סוציאלית" ופיתוח " ) בלא פיתוח אין סוציאליזם ( " פוחתת חשיבות המהפכה וייצוא המהפכה וחשיבות פיתוח היחסים עם ארצות הברית , עם יפן ועם מדינות אירופה ה"מודרניות" גוברת על זו של היחסים עם מדינות אפריקה , שלדעת מנהיגי סין לא יכלו לתרום הרבה לפיתוחה של סין . גם " הסולידריות של עמי העולם השלישי , " שהיתה כה חשובה לסין מאז ועידת בנדונג , שבקה חיים בשנות השמונים . בתקופה זו ייחסה סין חשיבות גם לשכנותיה ולמתרחש בתוכן ( המלחמה באפגניסטן , פלישת וייטנאם לקמבודיה , עתידה של הונג קונג , ( אך מסיבות ראל פוליטיות ולא אידאולוגיות . אפריקה נדחקה לשוליים מן הבחינה הראל פוליטית גם עקב ירידת המתח עם ברית המועצות . עליית גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות ( 1985 ) סימנה שאין היא מהווה עוד איום על סין ולכן שוב אין צורך בתחרות אתה בעולם השלישי . הנסיגה מאפריקה בשנות השמו...
To the book