|
|
כפי שכבר ראינו בפרק הראשון , יש מתח מסוים בין רעיונותיו הטוטליים של אלתוסר בעניין מנגנונים אידאולוגיים וקיומה של אידאולוגיה דומיננטית כמעט בכל תחום , לבין רעיון ההגמוניה של גראמשי והנחותיו בעניין אפשרות קיומן של תרבויות מתנגדות למשטר הקפיטליסטי ולמציאות החברתית כפי שהיא . החשיבה הנאו מרקסיסטית של חוקרי התרבות החדשים בשנות השבעים הובילה , בהשראת אלתוסר ( ובמידה מסוימת גם בהשפעת אדורנו , ( לראות חלקים ניכרים בתרבות ובאמנות כמקיימים תפקיד אידאולוגי גורף של שיעתוק ושל עיצוב בני אדם כסובייקטים , כלומר כנתינים של המשטר הקפיטליסטי . תפיסה זו בלטה במיוחד בלימודי הקולנוע שהתפתחו בבריטניה סביב כתבי העת Screen ו . Screen Education עם זאת , האמונה באפשרות להתנגד למציאות הקיימת ובקיומה של עשייה תרבותית מתנגדת וביקורתית , שנבעה מן ההיכרות עם ההתרחשויות של שנות השישים , הובילה גם לאימוץ רעיונותיו של גראמשי ( ול"גילויו" של ולטר בנימין . ( מצב זה חייב עבודה תאורטית ומחקרית להפגת המתח בין שתי ההשפעות . ניתוח הקשר בין אידאולוגיה דומיננטית לבין התנגדות מצוי במאמרו רב ההשפעה של סטוארט הול משנת , 1973 " הצ...
To the book |
|
|