חוקר ספרות נוסף , סטנלי פיש , ( Fish 1980 ) מעביר את כובד המשקל של הפיענוח אל הקורא כמי שחבר בקהילה , במסגרת קולקטיבית . הוא קובע קביעה סוציולוגית מובהקת , כי משמעויות אינן ממוקמות בטקסטים יציבים וקבועים כלשהם , אך גם אינן מיוצרות בידי קוראים חופשיים ועצמאיים . משמעויות שייכות לקהילות פרשניות ( interpretive communities ) האחראיות לפעילויותיו של הקורא ולטקסטים שפעילויות אלה מייצרות . פיש מספר על סטודנטים שלו לשירה שמצאו יום אחד על הלוח בכיתתם רשימת שמות של ארבעה בלשנים ומבקר ספרות אחד ( שנותרו שם משיעור קודם . ( הוא אמר להם כי מה שכתוב על הלוח הינו פואמה דתית אנגלית מן המאה השבע עשרה . משקיבלו מידע זה החלו הסטודנטים לקרוא ולפרש את חמשת השמות על הלוח בפרוטרוט ובצורה משכנעת , כאילו היו טקסט פואטי . פיש טוען , כי מה שאפשר להם לעשות זאת לא היה תכונה פואטית כלשהי שהיתה בטקסט , אלא תשומת לב מסוג מסוים . מרגע שאמר להם כי מדובר בפואמה , הם מיד הפעילו עיניים רואות שירה , שלפו את הידע שיש להם על שירה והפעילו זאת על הטקסט – מה שהביא לידי גילוי איכויות פואטיות ברשימת השמות . פיש מסיק ( לא רק מאפיזו...
To the book