|
|
שנות התשעים מסתמנות אפוא כשנות בחינה מחדש של שלל הנחות היסוד של המקום הישראלי . בשונה מאופיו הפוליטי הנחרץ של הקולנוע העלילתי בשנות השמונים , שנות התשעים בקולנוע הישראלי מתאפיינות בניסוי ותהייה . הצטרפותן של קבוצות חדשות לשיח הקולנועי – בין אם מסיבות דמוגרפיות ובין אם כתוצאה מתחושת הזרות והיעדר הבית שפשו בחברה הישראלית כולה – הביאה להופעתם של ז'אנרים קולנועיים שונים שלא הופיעו מעולם על מסך הקולנוע הישראלי . לראשונה העזו אלה להביע פחדים , היסוסים ותובנות חדשים . הסרטים הנידונים בספר זה מפריכים את הטענה בדבר הניתוק והאדישות לכאורה המאפיינים את הקולנוע הישראלי באותן שנים . ההתכנסות אל המרחבים הפרטיים , אל המקום הקטן , נבעה בראש ובראשונה מהטראומה שחולל פרוץ האינתיפאדה הראשונה ומההכרה כי תחושת הסולידריות הלאומית שאפיינה את החברה הישראלית בראשית דרכה אינה עוד נחלת הכלל . כתוצאה מכך התכנסו הקבוצות השונות לכדי קהילות מדומיינות שאינן מקיימות קשר עם " המקום הגדול" ותחת זאת בוחרות בבחינת הזהות שלהן בגבולות " המקום הקטן" על אופק הגלותיות שזה מכיל . מהלך זה הוביל באופן בלתי נמנע לבחינת הזהות המודחק...
To the book |
|
|