|
|
הסיפור האוטוביוגרפי שמציג הסרט איה , אוטוביוגרפיה דמיונית מורכב יותר מזה של הקיץ של אביה ופורש שלושה רבדים נרטיביים מקבילים : במאית צעירה מביימת סרט על ילדותה , ותוך כדי הכנתו היא נזכרת בסצנות מכוננות מאותה התקופה . אין זו הפעם הראשונה שמיכל בת אדם עוסקת בחומרים אוטוביוגרפיים . כבר בסרטה השני , על חבל דק , ( 1981 ) ובשלישי , בן לוקח בת , ( 1982 ) תיארה בת–אדם אירועים דרמטיים מתקופת ילדותה : הידרדרות שפיותה של האם , הפרידה מבית ההורים והמעבר אל המרחב ההגמוני של הקיבוץ . סרטה האוטוביוגרפי השלישי , איה , אוטוביוגרפיה דמיונית , חוזר אל אותם חומרים אך מפרק אותם לפרגמנטים המשוכפלים שוב ושוב בניסיון לחלץ מהם את הסוד שלא פוענח בשני הסרטים הקודמים , שבדומה להקיץ של אביה , נשאו אופי תיאורי יותר . לעומתם מציג איה , אוטוביוגרפיה דמיונית מפה נשית של זיכרון , מעין גיאוגרפיה פרטית שנועדה לניכוס מחודש ולמשמוע חלופי , נשי , של המרחב הישראלי , בשל ואולי בזכות , איומו של האחר על הזהות . כבר כותרת הסרט , איה , אוטוביוגרפיה דמיונית , מציגה תבנית של אוקסימורון המרמזת על הגרעין הבלתי אפשרי שבפרויקט רישום האו...
To the book |
|
|