|
|
הטענה כי האב הוא קדום כמוה כטענה כי הזמן עומד מלכת : כאשר האב חסר באופן זמני הכול מתפרק . כשהוא שב , הכול הופך מנוכר . היעדרו של האב מסמל את הכאוס , שובו מכונן את האשמה . ; 68 , 1960 Barthes ) תרגום שלי , י"מ ) דבריו אלה של רולאן בארת מתייחסים לטרגדיות של המחזאי הצרפתי בן המאה ז' ה–17 אן ראסין , אולם הם מצביעים גם על מרכזיות דמותו של האב בתרבות המערבית כולה . קריאה פוסט–קולוניאלית של סרטי שנות התשעים בקולנוע הישראלי מגלה כי האב אינו מסמל בהכרח את המשכיות השושלת , אלא דווקא את התשוקה לקטיעתה : האב המנסה להטביע את עצמו למוות בסרטו של איתן גרין , עד סוף הלילה , ( 1985 ) הוא הראשון המציג לראווה את כישלונו , שאינו אלא כישלון המיתוס הציוני שגילם בגופו ובפועלו . בקולנוע הגבול קטיעה זו באה לידי ביטוי בסוגים שונים של נכויות פיזיות או מוסריות – האב העיוור בשחור , האב המרגל בלנגד עיניים מערביות , האב שאת גופו מכרסמת מחלה תוקפנית במר באום . בין שמדובר באב פרטיקולרי , המגלם מסורת אבות ייחודית , ובין שמדובר במסמנה של אידיאולוגיה , דוגמת האבות המייסדים בסרט דברים ( עמוס גיתאי , ( 1995 האשמה היא אותה ...
To the book |
|
|