אחד מביטויי המרחב השלישי בקולנוע הגבול מתגלם בצורך לגשר בין המרחב היהודי למרחב הציוני . ג'אד נאמן הגדיר בשם " קולנוע האפוקליפסה" את הקולנוע של שנות השמונים והתשעים , שהתמודד לראשונה עם שתי התפיסות הסותרות שביסוד קיומה של מדינת ישראל – הצורך של העם היהודי להיות " אור לגויים" מצד אחד , והאמביציה הציונית להגיע לנורמליזציה באמצעות הפיכת העם היהודי ל"עם ככל העמים , " מן הצד האחר . נאמן טוען כי המודוס האפוקליפטי בקולנוע הישראלי של שנות התשעים הוא תוצר של הניסיון למצע בין שתי שאיפות סותרות אלה . ( 142-143 , 1995 eman'Ne ) בקולנוע הגבול , אחת הדרכים להשבת הזמן היהודי מתגלמת בהשבת הזהות היהודית המודחקת , ובראשה רוח הגלות על שלל הפרקטיקות והשפה שאפיינו אותה . אף שזו אינה מקבלת משמעות של מרחב קונקרטי , עלילות הסרטים מתרחשות רובן ככולן במרחבי הארץ , הזהות היהודית מונכחת בדרכים שונות באמצעות הנרטיב , במעין ביטוי לכמיהה לגשר בין השם ( הגלות ) לכאן ( הארץ . ( ככזה , הוא קולנוע הנמתח על קווי תפר , על צירם של גבולות , מבלי " להפגיש" את הטריטוריות המשתרעות משני צדי התפר . האנתרופולוגים ארן וגורביץ' מעלי...
To the book