השפה וההקשר הפמיניסטי במחזה

המחזה עצמו מושתת אפוא על כפל פנים שהוגדר בתחילת הפרק , כ"חיקוי–חיקויי , " רפלקסיבי , היוצר אשליה של אירוע אמתי המתרחש לנגד עינינו אך נטול מקור ממשי במציאות . כדי לפתח מעט את הדיון ברעיונות המחזה ובדמותה של מיי , ניעזר במונחים שטבעה קריסטבה , בתחום מבנה השפה עצמה ככלי התיווך בין האדם למציאות ולחברה . יש לציין כי קריסטבה , בדומה לאיריגארי ולסיקסו ( שבה נעסוק בפרק השישי בספר זה , ( נמנית עם זרם המכונה הפמיניזם הצרפתי , וכי אף היא עוסקת ברבים מכתביה בפיתוח מאפייני ה"כתיבה הנשית , " למרות הבדלים משמעותיים בין שלוש ההוגות . בוץ נוגע אפוא בסוגיה מרכזית בחשיבה הפמיניסטית : הקשר בין דיכוי והדרה חברתית לבין שליטה בשפה , החל בתקשורת הלשונית בין בני אדם – שפת הדיבור , הקריאה והכתיבה – וכלה במערכת הנורמות והחוקים החברתיים שבאמצעותם מתנהל המרחב הציבורי . בפשטות , אדם ( גבר או אישה ) עשוי / ה להיות בעל עמדת כוח בזירה כלשהי רק אם הוא שולט בשפה שבה המערכת מתנהלת . במילים אחרות , השפה הכרחית כדי שהאדם יהפוך ל"סובייקט" – מי שממשמע את עולמו , מי שהוא הסוכן הפועל , בעל הכוונות , הרצון והחירות . לטענתן של ה...  To the book