עיצוב הזמן במחזה

אחד העקרונות הבסיסיים של הדרמה הריאליסטית מעוגן בניסיון ליצור אצל הצופים תחושה של רצף והמשכיות על ידי טשטוש מעברים בזמן , כדי ליצור רושם של זמן דחוס ומצומצם . עיקרון זה בא לידי ביטוי באופן מלא בזוטות שבו זמן ההתרחשות חופף למעשה את זמן ההצגה . וגם בבית בובות יש מעברי זמן קצרים המתרחשים בין המערכות , כשהמחזה כולו נמשך כארבעים ושמונה שעות . גם עיצוב הזמן בבוץ דחוס ומרוכז סביב כניסתו / פלישתו של הנרי אל תוך הבית , כבר בתמונה השנייה , כניסה המערערת את הסדר שהיה בבית עד המאבק בין שני הגברים המוביל להסתלקותה של מיי ולהריגתה בידי לויד . ואולם המניפולציה העיקרית שמחוללת פורנס בעיצוב הזמן במחזה , היא הפרעה לרצף ההתרחשות באמצעות חלוקת המחזה לתמונות מקוטעות . על פי הוראות המחזה , בסוף כל תמונה על השחקנים / דמויות להקפיא את סופה של התמונה במשך שמונה שניות בלי לזוז ממקומם . במושגים של זמן תיאטרון , ומנקודת המבט של הצופים , שמונה שניות הן זמן רב . בפעם הראשונה או השנייה שבה מוצג קיפאון זה , הוא אינו מורגש או ממש מובן , ואולם כאשר האפקט מתחיל להצטבר , ובסוף כל אחת מ–17 הסצנות במחזה , גם כאשר הן קצרות ...  To the book