|
|
בחירת דפוס ייצור אופטימאלי פירושה , כאמור , בחירה בכמות התפוקה הרצויה ובהרכב הרצוי של התשומות . בפרק הקודם עסקנו בפונקציות הביקוש , המתארות את הקשר שבין הפרמטרים של בעיית היצרן וביו ההרכב האופטימאלי של התשומות . בפרק זה נעסוק בפונקציית ההיצע , המתארת את הקשר שבין פרמטרים אלה ובין הכמות האופטימאלית של התפוקה . פונקציית ההיצע בטווח הארוך מתארת את הקשר שבין מערכת המחירים P ובין התפוקה האופטימאלית : 7 Yo ( p ) . 7 שים לב : כאשר הטכנולוגיה היא בעלת תק ) ל " ראה שאלה ( , 1 יש קושי מסוים בהגדרת פונקציית ההיצע . קושי זה אינו מיוחד רק לטכנולוגיות בעלות תק . ל " לדוגמה , ייתכן שכאשר הטכנולוגיה היא קמורה ( חלש , ( לא קיימת תפוקה אופטימאלית אחת בלבד . בדוגמה המתוארת באיור שלפני , ך בהינתן המחירים , ( po , p ) , קיימות תפוקות אופטימאליות רבות ; למעשה , כל התפוקות המי וצגות על-ידי נקודות על הקטע [ y 6 , Y 6 J הן תפוקות אופטימאליות . כאן , כמו בפרק הקודם , נתעלם מן הקושי הכרוך בהגדרת פונקציה זו , ונניח כי לרשות היצרן עומדת תכנית ייצור אופטימאלית אחת בלבד .
To the book |
|
|