הואיל ודיבידנד לא הוגדר בפקודה , לא נקבעו בה כל כללים , מגבלות או דרכים לחלוקתו . בפועל , על דרך של היקש מהפסיקה בנושאים אחרים שבדיני חברות , אפשר לשאוב מחוק החברות גם את ההוראות האחרות הנוגעות לחלוקת דיבידנד , אלא אם האמור סותר את הוראות הפקודה או אינו עומד בקנה אחד עם הוראותיה האחרות . ככלל , על פי חוק החברות , זכותו של בעל מניות לקבלת דיבידנד קמה רק עם החלטת החברה על חלוקתו . וכך נקבע בסעיף 307 לחוק החברות : החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה , ואולם חברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים הבאות : ( 1 ) באסיפה הכללית , לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון ; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו ; ( 2 ) בדירקטוריון החברה , לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי ; ( 3 ) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון , ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע , בטרם תבוצע החלוקה , כי החלוקה אינה חלוקה אסורה . על פי בררת המחדל שבסעיף תתקבל ההחלטה על חלוקת דיבידנד בדירקטוריון החברה . עם זאת , החברה רשאית לקבוע בתקנון כי ההחלטה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדרכ...
To the book