יחסי הגומלין בין הוועד המקומי לבין המועצה האזורית

מאז שנבחרו הוועדים המקומיים הסטטוטוריים הפכה שאלת יחסי הגומלין בינם לבין המועצה האזורית לבעיה מעשית . התיקון לצו משנת 1990 הותיר על כנו את כפל הסמכויות שנקבע לפני עשרות שנים במצב משפטי שונה , עת פעלו היישובים לפי עקרון זהות הוועדים , והלכה למעשה הם לא היו זקוקים לאישור המועצה לפעולותיהם או לתקציבם . לעומת זאת , במערכת הסטטוטורית הנוכחית קיימת זיקה ישירה בין הוועד המקומי לבין המועצה , והוא אינו יכול לפעול אלא בידיעתה ובהסכמתה . אף על פי כן , לא נקבעו בצו הנחיות כלשהן ברורות וחד משמעיות לגבי חלוקת הסמכויות והתפקידים בין שני רובדי השלטון . כתוצאה מכך התפתחו במרחב הכפרי דפוסים שונים של יחסי גומלין , בהתאם לצרכים וליחסי הכוחות בין המועצה לבין יישוביה , ובמידה לא מועטה גם לפי תפיסת עולמו של ראש המועצה . ברוב המקרים נקבעה החלוקה בפועל בנקודת ביניים כלשהי בין שתי תפיסות קיצוניות — התפיסה הריכוזית והתפיסה הביזורית ( אפלבום . ( ב 2002 התפיסה הראשונה רואה במועצה האזורית את מקור הסמכות השלטונית , וגורסת כי משום כך צריכה להיות בידיה השליטה על מתן השירותים ועל גיוס המשאבים והקצאתם , כאשר הוועדים המק...  To the book