ממרחב חקלאי־יצרני מתוכנן למרחב רבגוני ורב־תיפקודי

המרחב הכפרי בישראל הוא בעיקרו מרחב מתוכנן . רובם המכריע של היישובים הכפריים תוכננו ונוסדו במשך עשרות שנים בסיועה של ההסתדרות הציונית כממסד מיישב , במטרה להגשים יעדים וערכים לאומיים וחברתיים . יעדים אלה באו לידי ביטוי בעקרונות היסוד התכנוניים שעל פיהם עוצבו צורות היישוב השונות ונקבעו הכללים לאופן התנהלותם ( ביין . ( Weitz and Rokach 1968 ; 1976 אחד מעקרונות אלה היה קיום בסיס כלכלי מקומי , שבמרכזו עומדת החקלאות ועליו יישענו חברי היישובים , ולפיו תוכננו המשק המשפחתי במושב העובדים והמשק המשותף בקיבוץ ובמושב השיתופי . ואכן , במשך שנים רבות זוהה המרחב הכפרי בעיקר עם החקלאות , הן כשימוש קרקע והן כמקור תעסוקה ופרנסה . בשנותיה הראשונות של המדינה עלה מספר המועסקים בחקלאות מכלל המועסקים במרחב הכפרי על . 80 % 29 במיגזר הקיבוצי התפתחה כעבור זמן , כפעילות יצרנית נוספת , גם תעשייה , וזו הפכה במהלך השנים למקור ההכנסה העיקרי של הקיבוצים . מרכיב מרכזי בהתיישבות החקלאית המתוכננת היה המבנה הארגוני השיתופי . המסגרות השיתופיות צמחו מלמטה , מן המתיישבים עצמם , הן כביטוי לתפיסות ערכיות והן כהכרה בצורך מוחשי ש...  To the book