המבנה הארגוני של השלטון המקומי הכפרי בעשורים הראשונים אחרי קום המדינה

על רקע ההתפתחויות שתוארו לעיל ניתן להבין את מערכת היחסים שהתקיימה במשך כ 3 עשורים בין המועצות האזוריות לבין היישובים השיתופיים , שהיו ועודם הרוב בין היישובים המאוגדים בהן . אמנם , המבנה הדו רובדי שתואר לעיל , שבמסגרתו אמורה להיות זיקה היררכית בין שני הרבדים , היה קיים להלכה בספר החוקים , אבל , כאמור , המציאות בשטח הייתה שונה לחלוטין . העוצמה הכלכלית והפוליטית הייתה בידי היישובים השיתופיים , שהיו להם מקורות הכנסה עצמאיים בשל פעילותם היצרנית , והם נהנו מתמיכה פוליטית , הן של תנועות ההתיישבות והמפלגות אליהן השתייכו והן של הממסד המיישב , ויכלו לנהל את ענייניהם בכוחות עצמם . למועצות האזוריות , לעומת זאת , לא היו משאבים משלהן , והן שימשו בעיקר מסגרת פורמלית של שלטון מקומי , וכן צינור להעברת תקציבים ממשלתיים מסוימים אל היישובים . גם תקציבים אלה היו מוגבלים , משום שבהעדר פעילויות של ממש , לא קיבלה המועצה השתתפויות כספיות או מענקים מן השלטון המרכזי . כאשר היישובים רצו לבצע פעולות כלשהן באמצעות המועצה האזורית , למשל משימות שיש לגביהן יתרונות לגודל או לאיגום משאבים או הקלות מס , הם העבירו אליה א...  To the book