הביקורת המהותנית על הזרם המרכזי של התכנון העכשווי מתמקדת בשאלת הייצוג של קבוצות שונות בתהליך התכנון הקיים , ביחס התכנוני אל קבוצות מיעוט שעניינן אינו מרכזי בעיני רוב הציבור , ואף טעון ומעורר התנגדות ( אלפסי ; 2001 יפתחאל וקידר , ) 2000 וכן בערכי העירוני וּ ת עצמם כמושג שיש לשמרו . פיינסטיין ( Fainstein 2000 ) מציינת 3 זרמים מובילים בתכנון חלופי : גישה עיצובית אדריכלית — הממוקדת בערכים עירוניים וקיימות סביבתית ; גישה קומוניקטיבית — המבוססת על תהליך שבמוקדו עומדים הדיון והייצוג חברתי ; וגישה מבנית — השואפת להגברת השוויון החברתי במעשה התכנוני . הגישה העיצובית מבוססת על תוצר פיסי , ושואפת ליצור אלטרנטיבה הן לתכנון המודרניסטי , על הניכור העירוני שיצר , והן לבנייה היזמית העכשווית . הזרם הבולט ביותר בגישה זו מכונה " האורבניזם החדש" , ( New Urbanism ) והוא התגבש בארצות הברית ונפוץ בהמשך במדינות נוספות באמצעות עמותות המקדמות את עקרונותיו , ובהן גם עמותת " מרחב" בישראל . עקרונות האורבניזם החדש מהווים במידה רבה המשך למשנתה של ג'יין ג'יקובס , ומתמקדים בהתנגדות לאזור המודרניסטי ולהפרדה סטרילית של ש...
To the book