תכנון עירוני, עקרונות ותקופות

שליטה מדינתית מלאה בפיתוח היישובים לסוגיהם הושגה ב 100 השנים האחרונות רק במדינות קומוניסטיות , שנקטו הלאמה של כל נכסי הקרקע ותכנונם במרוכז . במדינות דמוקרטיות ננקטות פעולות מגוונות לצורך כיוון , איזון והסדרה של פעולות המיגזר הציבורי והפרטי . בכפוף להבדלים מקומיים , נהוגות ברוב המדינות מספר דרכי פעולה עקרוניות , משולבות ( אלתרמן : ( 1997 תכנון ציבורי באמצעות תוכניות , חוקי תכנון או חוקי עזר שבמסגרתם מתווה הרשות את השימוש המותר בקרקעות ואת עוצמות הפיתוח ; הסכמי תכנון המסדירים את זכויות השימוש והפיתוח בין יזמים , רשויות ומשתכנים בפרויקט ספציפי ; וכן מיסוי נכסים , הכולל ( בישראל ) מס שבח וארנונה , וכאשר תוכנית מוסיפה זכויות בנייה ליזמים — היטלי השבחה או פיתוח . משקלם של אמצעי המיסוי ואמצעי התכנון בהחלטות שונה בכל עיר ויישוב , ולרוב הם מופעלים באופן משולב , במטרה לעודד פיתוח מרחבי או להגבילו . בהמשך הדברים אציג את העקרונות ואת כלי מערכות התכנון , את המגמות ההגמוניות בתכנון העירוני לדורותיו , ואת התפיסות הביקורתיות . מכאן אמשיך לניתוח ביקורתי שידון בתכנון בהקשר פוליטי כלכלי , וכחלק ממכלול פ...  To the book