מבוא – המעשה התכנוני בין טכניקה, תיאוריה, פוליטיקה והעיר

התכנון העירוני המודרני התגבש בסוף המאה ה 19 בתגובה לתמורות הגדולות שחולל העידן התעשייתי בערים , על ממדיהן ואופיין , ועל המערך השלטוני , החוקי , האזרחי והממסדי שלהן . מטרות התכנון העירוני היו מלכתחילה הסדרה פיסית וחברתית של המרחב העירוני הקיים והעתידי . מאז מלחמת העולם השנייה עוגנו מטרות אלה בחקיקה היררכית רציונלית במירב מדינות המערב , וגם בישראל . החוקים נוסחו במטרה להבטיח התוויה מתואמת של ייעודי קרקע וממדי בנייה , של תנאי מגורים הוגנים , ושל צפיפות יישובית . כל אלה , וכן סימון קשרי תנועה בין אתרים וסיפוק שטחים ציבוריים , הותוו באמצעות תחימה והגדרה של שימושי קרקע ועוצמות בנייה ופיתוח Forester 1989 ; ) . ( Camhis 1979 הדרכים להשגת המטרה התכנונית היו עד היום רבות ואף שונות . עם זאת , משותף לכל התפיסות היה המיקוד בעיצוב הסביבה הבנויה והפתוחה , תוך קבלת החלטות ביחס ליעדי פיתוח ואיזון בין צרכים ואינטרסים שונים של קבוצות ויחידים . למהויות אלו היבטים מערכתיים ותוכניים מורכבים ומשולבים , שכן כל מהלך תכנוני נוגע לנכסים , למרחבים ולאנשים רבים . כל מהלך תכנוני ננקט ומבוצע על רקע של מציאות מסוימת...  To the book