|
|
רוב הרשויות המקומיות הערביות קמו על יסודות של כפרים ותיקים שנתחמו כ"אדמות הכפר . " אדמות אלה שויכו ניהולית לכפר , וגם שימשו את תושביו לעיבוד ולרעייה וכמרחב מחיה . מקצתן נרשמו על שמות תושבי הכפרים כבעלים , אחרות נקבעו כאדמות " מוואת , " שהן אדמות בור וטרשים המרוחקות מהשטח הבנוי של היישוב . קרקעות אחרות כונו " מתר וּכּ , ה" ובהן דרכים , גרנות , ומעיינות לשימוש כלל הציבור על פי חוק הקרקעות העות'מאני משנת , 1858 או אדמות ציבוריות על שם הנציב העליון בתקופה המנדטורית , שעברו לימים לבעלות המדינה . תחום השיפוט של הרשות המקומית נקבע על ידי שר הפנים , לרוב מבלי להתחשב בגבול אדמות הכפר . גבול שיפוט שכולל רק חלק משטח אדמות הכפר , אשר נתפסות בעיני התושבים כאדמות בבעלותם , עורר בעבר ועודנו מעורר התנגדות של מי שמבקשים להרחיב את תחום השיפוט כך שיכלול את כל אדמות הכפר . אי התאמה בין גבול השיפוט לבין גבול אדמות הכפר , והפקעת אדמות ציבוריות בעלות פוטנציאל פיתוח מידי היישובים הערביים , מקוממות אותם לא פחות מאשר לו נכללו בתחומי השיפוט של רשויות יהודיות . בתחומי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות נכללת כמחצ...
To the book |
|
|