מועצה אזורית לכפרים לא־מוכרים

כיום מתגוררים כ 7 % מהאוכלוסייה הערבית בנגב ביישובים לא מוכרים . זוהי קבוצה שסובלת משוליות כפולה של משבר ומצוקה , ובעיקר מהעדר הכרה מוניציפלית . בכפרים אלו חסרות תשתיות בסיסיות , כמו רשתות מים , חשמל , וביוב , ועל הדרכים והבתים בהם מרחפת סכנת הריסה משום שנבנו ללא היתר — מעגל קסמים הנוצר עקב היותם לא מוכרים ונטולי מעמד שהיה מזכה אותם בהיתר בנייה . זהו נושא כאוב ושנוי במחלוקת בין המדינה לבין אזרחיה הערבים . בפי הממסד מכונה הבעיה " הפזורה הבדווית" או התיישבות לא מוסדרת , והיא קשורה קשר ישיר לסכסוך הקרקעות בין הבדווים לבין המדינה . לא די בכך שהם חסרים הכרה מוסדית , המדינה מסרבת להכיר בזכותם הקניינית או בחזקתם על הקרקע שעליה הם יושבים וממנה לעיתים הם גם מתפרנסים , ומאיימת על עצם הישארותם במקום . אין מדובר במשבר המוניציפלי לבדו , אלא במצוקה קיומית ובמצור אמיתי , אשר מונעים את התפתחותם ואת זכאותם למשאבים בסיסיים . כבר בשנת 1990 הכנתי תוכנית אב אלטרנטיבית ראשונה להכרה בכפרים אלה . ביישוב דריג'את יזמה הקהילה תוכנית מיתאר מקומית שנדחתה על ידי הממסד . בשנת 1996 התאגדו ועדים מקומיים וולונטריים ו...  To the book