ניתוח תפקיד המווסת והאוכֵף במציאות הישראלית:

ניהול במסגרת הסדרה משפטית חסרה ישראל היא אחת המדינות המאופיינות בשלטון מרכזי ריכוזי מאוד . לפיכך , ובהתאם לדגם הסוכנות , ניתן היה לצפות כי השלטון המרכזי יכתיב לרשויות המקומיות מערכת חוקים סדורה , וכן כללים והוראות מפורשים שיהיה עליהן לאכוף באופן שיטתי . אולם , אין הדבר כך . המשבר בשלטון המקומי נובע , בין השאר , מלק וּ נה משפטית ( חסר ) חמורה . ראשית , בישראל אין חוקה המסדירה , כמו במדינות דמוקרטיות ומערביות רבות , את מהותו ואת תפקידו של השלטון המקומי ואת יחסי הגומלין בינו ובין השלטון המרכזי . החקיקה הקיימת נשענת על עקרון ה Ultra Vires ( מעבר לסמכות , ( המאפשר לרשויות המקומית לפעול אך ורק בהתאם למה שהשלטון המרכזי התיר וה וֹ תיר להן מפורשות . זאת , בניגוד למקומות בהם חל עקרון ה General Competence ( הסמכות הכללית , ( שבמסגרתו מתיר השלטון המרכזי לרשויות המקומיות לפעול לקידום הרווחה ואיכות החיים בתחומן כל עוד לא נאסר על כך במפורש . שנית , הרשויות המקומיות פועלות כיום מתוקף חקיקה מנדטורית " ארכאית ולא מעודכנת שתוקנה עשרות פעמים , מעשה טלאים ; עשרות שברי חקיקה מטילים חובות ואחריות על הרשויו...  To the book