נסיגת המדינה וההעצמה העצמית של השלטון המקומי יצרו תסמונת שבן אליא כינה " שלטון מקומי כל יכול , " כלומר חתירה להרחבת תחומי הפעילות של השלטון המקומי , אם ככורח ואם כתוצאה מסדר יום פנימי . היה לכך ביטוי תקציבי מובהק : משנת 1980 ועד לשנת 2002 התקיימה מגמה רציפה של גידול בהוצאות השנתיות של השלטון המקומי — מ 15 מיליארד ב 1980 ל 33 . 5 מיליארד במחירי . 2002 מתוך גידול זה , 60 % משקפים שינויים בהיקף האוכלוסייה , והיתרה — הרחבה והשבחה של שירותים מוניציפליים . ככלל , היזמות המקומית הפכה לסימן ההיכר של הרשויות המקומיות בתחומים של פיתוח כלכלי , פיתוח פיסי , פיתוח שירותים ועוד ( בן אליא . ( 20-22 : 2004 אלא שתנופה זו גם עודדה את הממשלה , בפרט בעידן של חתירה להפחתת ההוצאה הציבורית , להגביל את עצמאותן של הרשויות בתחום הכלכלי , כדי להבטיח את ריסונן התקציבי , לבל יהיו גירעונות הרשויות , שתנופת פעילותן הניחה תשתית להתפתחותם , לנטל על קופת המדינה . בשנת 1985 ביצעה הממשלה את התוכנית לייצוב המשק , על מנת להילחם באינפלציה ובפגעיה . עד אותה שנה היו הרשויות מוסמכות לקבוע את שיעור הארנונה בתחומן ללא כל הגבל...
To the book