הדיון בצורך לתת לזכויות חברתיות וכלכליות מעמד מוסרי ונורמטיבי שווה לזכויות האזרחיות והפוליטיות התמקד עד כה בנקודת המבט החוץ–משפטית . אם מתקבלת הגישה לפיה אין כל צידוק חוץ–משפטי לנחיתותן הקייימת של זכויות חברתיות וכלכליות , כי אז יש לבחון אם המשפט עצמו מחייב נחיתות שכזו . בעוד שהמתקפה המוסרית על זכויות חברתיות וכלכליות באה בדרך כלל מנקודת מבט ליברטריינית או תועלתנית , נדמה כי חלק ניכר מהביקורת המשפטית על היכולת לקדם את הזכויות החברתיות באותו האופן ובאותה מידה בה אנו מקדמים זכויות אזרחיות ופוליטיות באה בעיקר מהליברליזם ואף מקרב תומכי הגישה הקהילתית . ביקורת זו דוחה את הטענה כי אין חשיבות נורמטיבית לזכויות חברתיות , אך סוברת כי אין אפשרות להכיר בהן כזכויות על–חוקיות הנותנות כוח בידי בית–המשפט לפסול חוקים , תקנות והחלטות מנהל , כמו גם לעצב את תוכנן על דרך של פרשנות . ניתן להצביע על שלוש טענות היכולות לתמוך בביקורת זו . הראשונה היא זו המסבירה את נחיתותן של זכויות חברתיות בכך שאלה זכויות חיוביות אשר מימושן קשה לעומת הזכויות הליברליות שהן זכויות שליליות . הטענה השנייה מסבירה את מעמדן של זכויו...
To the book