סוף דבר

כל האסכולות ההיסטוריוגרפיות - החל מהליברלית של בנדטו קרוצ'ה , המשך במרקסיסטית של לוסיין גולדמן , הפשיסטית של ג'ואקינו וולפה , הסוציאליסטית של פרנקו ונטורי ולואיג'י סלבטורלי וכלה במודרניסטית - חלקו שבחים לרעיונותיהם של וארי , בקאריה ועמיתיהם . הנאורות הלומברדית נתפסה כנושאת-הדגל של החתירה למדינה טובה יותר , לאושר אישי טוב יותר ולרווחה כלכלית . המרקסיסטים טענו אמנם , שתנועת ההשכלה , ובעקבותיה המהפכה הצרפתית , היו תוצר של הבורגנות , אך הנאורים המילנזים באו וביטלו את התיזה הזאת , שהרי הם היו כולם בני אצילים או ממעמד הכמורה . ונטורי וקאפרה הוכיחו במחקריהם , כי לעליית המעמד השלישי לא היה קשר לאיטליה של המאה . ה-18 קאפרה ודיאז סברו , כי ה'אגרופים' והמקורבים אליהם עשו הרבה בכשרונותיהם , במרצם ובכתביהם למען הנאורות האיטלקית בפרט והנאורות האירופאית בכלל , אך בפועל הם עשו מעט למען יישומן של הרפורמות . היוזמות לכך באו ממריה תרזה , מיוסף , ה-2 מהקנצלר קאוניץ ומנציגיהם בממשל במילנו פירמיאן והאחרים . הם צירפו אליהם את קארלי ובמידת-מה גם את וארי , וזאת בשל חברותם במועצה הכלכלית העליונה . התיזה הנגדית ...  To the book