מיתולוגיות ארגוניות

ילדה ולא אף אחד אחר . עכשיו אני אקשיב כדי שתרגיש טוב , אבל זה לא יעבור בשתיקה . אני מתיישבת , אני תלמידה . אני מציגה את עצמי , עטויה היטב בחליפת הנוקשות — אני מנהלת , ואתם — מי אתם ? מי אתם מולי ? אני מרגישה רחוקה , אני רוצה להתקרב . רגע , אני לא רק מנהלת — אני גם אדם , אני אימא . אני אוהבת לשיר אבל אני שרה רק כשיושבים בשורות , כן בשירה בציבור . אני בודדה , אני תלמידה . אני לא יכולה להיות פה . בשבוע הבא לא אבוא , התלבושת האחידה הזאת לוחצת . יש לי מספיק מעגלים בחיים להשתייך אליהם , למה לי להשתייך למעגל הזה ? אני מקשיבה . האנשים האלה הם כל כך פחות ממני , מה הם כבר יודעים , אני מנהלת . אני לא תלמידה , אני אלמד אותם . והילדה הזאת עם הרעיונות המוזרים האלה , שתשתוק . גם אותה אני יכולה ללמד כמה דברים . אני גדלה , אני מרגישה עצומה , אני חזקה , אני שולטת — אבל אני תלמידה . והאם באמת יודעת הכול ? אני חייבת לדעת הכול , אסור לי שלא ואסור לי גם לדעת הכול . אחרת איך אגדל עוד ? אני לא רוצה להיות איפה שאני , אני רוצה לזוז , אבל לאן ? המעגל משתחרר , אני משתחררת אתו , אני לא מוצאת מנוח . הגברים האלה | י...  To the book