אנג: עונג והאידיאולוגיה של תרבות ההמונים

הפופולרית – כולל הפקות תקשורתיות כמו סדרות טלוויזיה כ" – מזיקות . " הגישה התאורטית של אנג מונחה על ידי ניתוח של כותבות המכתבים , שאותן היא מחלקת לשתי קטגוריות : מעריצות של " דאלאס" ושונאות של " דאלאס . " המגיבות ששנאו את הסדרה הביעו את דעותיהן במונחי האידיאולוגיה של תרבות ההמונים . מבחינתן , " דאלאס" מייצגת את כל מה שאינו בריא בתרבות האמריקנית – תאוות בצע קפיטליסטית של תאגידים , שוביניזם גברי , זלזול בערכי אנושיות ומשפחה , הפקרות מינית וכן הלאה . לעומת זאת , לכותבות המכתבים שאהבו ( אפילו מאוד ) לצפות ב"דאלאס" לא היו מונחים כאלה שעליהם היו יכולות להסתמך , כיוון שהאידיאולוגיה שהן הציגו – אידיאולוגיית הפופוליזם – לא ניחנה באותו אוצר מילים ביקורתי המקושר לאידיאולוגיה של תרבות ההמונים . הטיעון שאימצו חובבות " דאלאס" לעתים קרובות – " על טעם ועל ריח אין להתווכח" – נראה קלוש בהשוואה למטח הטיעונים שעמדו לרשותן של שונאות " דאלאס . " בעימות זה בין רעיונות צפוי לכאורה שנטיותיה הפמיניסטיות של הכותבת יובילו אותה לצדד בשונאות " דאלאס , " אבל זה בדיוק מה שאנג עצמה מתנגדת לו , כיוון שגם היא נהנית מן הס...  To the book