"מי שמך לדבר בפנינו?" – חשיבותה של ההצגה העצמית

" בוקר טוב ! שמי ישראל ישראלי . אני מנהל תחום מערכות בחברה , והיום נדבר על מערכות תקשורת מתקדמות " . לא מספיק ולא מעניין . הקהל כבר נחשף למידע הזה בשקף הפתיחה - אם הכנו אותו נכון - הכולל את נושא ההרצאה , שם המציג , תפקידו , האירוע שבמסגרתו מוצגת הפרזנטציה והתאריך . אין זה משפט פתיחה אלא הקראת הנושא . בהקריאנו את שמנו ואת הגדרת תפקידנו אנו לא עונים לקהל , שלא מכיר אותנו , על השאלה שהוא תמיד שואל את עצמו : "מי שמך לדבר בפנינו " ? אם הקהל לא יקבל תשובה טובה על שאלה זו , סביר שלא יקשיב ברמת קשב מרבית ויהיה ספקני , ואנו נצליח פחות . יתרה מכך ; ההצגה העצמית היא מעשה מכבד ומנומס כלפי הקהל , ויש בה כדי לחבר אותנו אליו , ולהפיג את סקרנותו כלפינו כאנשים . את ההצגה העצמית שלנו עלינו לעשות נכון ובצורה מיטבית . להצגה העצמית ארבעה שלבים : הצגת השם המלא אמרו את שמכם המלא : לא "שמי עופר" - אלא "שמי עופר רשף . " הדבר מייחד אתכם כמציגים , מבדל אתכם מאחרים ומכבד אתכם ואת הקהל . שמעתי מציגים פותחים את ההצגה העצמית ואומרים : "שמי איגור ; שם משפחה קצת ארוך ומסורבל צ' ... אוצ'וקושבילי " . טעות ! ה ֱ יו גאים ...  To the book