א. מבוא

בשנת 1959 לא היו טלוויזיה או אינטרנט בבתים בישראל . תושבי ישראל שמעו את דיווחי החדשות על אירועי ואדי סליב ( הפגנות ומהומות בגין אפליה של מזרחים ) באמצעות שידורי הרדיו של קול ישראל וקראו עליהם בעיתונים . עצרות הבחירות היו אמצעי התעמולה המרכזיים במערכות הבחירות , שבהן שלטה מפא"י ללא עוררין . זו המציאות — שונה כל כך מהיום — שבה נחקק חוק הבחירות ( דרכי תעמולה ) ( להלן : " חוק דרכי התעמולה" או " החוק . ( " חוק זה , שהוא החוק העיקרי המסדיר את תעמולת הבחירות , אינו מתייחס בצורה רצינית לאינטרנט — אחד מאמצעי התעמולה העיקריים — אך טורח לאסור על תעמולת בחירות בכלי טיס או בכלי שיט . הנסיבות התקשורתיות והפוליטיות של שנת 1959 ( בין היתר מחסור בכלי תקשורת , קשיי גישה אליהם וחשש שמפלגת השלטון תשתלט עליהם ) הולידו חוק המטיל איסורים נוקשים על כמה דרכי תעמולה כדי להבטיח את השוויון בבחירות . כיום חוק זה הוא נטע זר במציאות התקשורתית והפוליטית , * תודה לניר אטמור על תרומתו למחקר המשווה ולמסקנותינו בנושא מימון מפלגות . תודה לשירן ירוסלבסקי על עזרתה הכללית . 1 חוק הבחירות ( דרכי תעמולה , ( התשי . "ט-1959 החוק...  To the book