|
|
ביסודו של דבר , כל חוק שיש בו פגיעה בזכויות מוגנות שואב את תקפותו ואת סמכותו מן ההיתר שחוקי היסוד מסמיכים אותו לפגוע בזכויות האדם , במישרין או באופן מתווך ובכפוף לעמידה בשאר תנאי פסקת ההגבלה ; בין שכל היסודות המשכללים את הפגיעה קבועים בהוראות החוק ובין שהחוק קובע כי היסודות 62 המשכללים את הפגיעה ייקבעו על ידי מחוקק המשנה . ואולם , במקום שבו הפגיעה בזכויות נעשית על ידי מחוקק המשנה , הוא זקוק להסמכה ברובד נוסף – וזו הדרישה להסמכה מפורשת בחוק מטעם המחוקק הראשי . לכאורה , היה אפשר לחשוב שעצם הכתיבה המפורשת בחוק כי יש בו כדי לפגוע בזכויות עומדת בתנאי של דרישת ההסמכה , אך אין הדבר כך . דרישת ההסמכה אינה דרישה פורמלית גרידא ; היא אינה עוסקת רק במתכונת הסופית של החוק אלא יורדת לשורשי תהליך קבלתו כדי לוודא כי החוק עומד בסטנדרטים דמוקרטיים . כדי שדרישת ההסמכה תוגשם כהלכה , על החוק המסמיך להתקבל בהליך מסודר , לרבות היסודות החיוניים שתכליתם להבטיח תוצר חקיקתי ראוי . כלומר , החל בביצועו של הליך חקיקה תקין , דרך ניסוח החוק באופן כללי וברור על מנת שהאזרח יבין אותו כהלכה ויוכל לכוון את התנהגותו על פיו...
To the book |
|
|