ג. חקיקה פרסונלית – מדוע לא?

שיקולי צדק והוגנות . חקיקה אמורה לצפות פני עתיד ולקבוע נורמות כלליות . בבואו לחוקק חוק , על המחוקק להעמיד לנגד עיניו עיקרון המשרת לתפיסתו את האינטרס הציבורי הכללי . אסור למחוקק לעצב את הנורמה כאשר טובתו של אדם ספציפי עומדת לנגד עיניו ולתפור אותה למידותיו . עשייה חקיקתית כזו דומה לסימון המטרה סביב החץ ואינה עושה צדק עם שאר האוכלוסייה חסרת הקשרים . פגיעה בשוויון . ככלל , חקיקה פרסונלית מעוררת שאלות של שוויון ; היא מעוררת חשד כהסדרה מחמירה מדי או מיטיבה מדי עם פרט ספציפי . יש בה סממנים , לפחות ניחוח , של שרירותיות ולעתים אף של עריצות . אופיו הנורמטיבי ומנחה ההתנהגות של החוק . חקיקה פרסונלית אינה תואמת את התפקיד המרכזי , ייתכן שהחשוב מכולם , של המחוקק , שתכליתו להדריך ולכוון את התנהגותו של כלל הציבור או של קהלים גדולים . שיקולי יעילות . חקיקה המכוונת לאנשים ספציפיים אינה יעילה , אלא רק זו 82 המכוונת לכלל הפרטים באוכלוסייה . למוסדות השלטון אין די משאבים 83 הדרושים לחוקק עבור כל פרט באופן פרטני . חקיקה כללית תאפשר למוסדות השלטון לתפקד ביעילות ותחסוך בהוצאות מיותרות שיתבטאו 84 בהפרדה מלאכותית...  To the book