|
|
מיכל ראזר מבוא את הסיפור הבא סיפר לי מורה למתמטיקה אהוב מאוד על תלמידיו : יש לי תלמיד בכיתה י . אני אוהב אותו מאוד . בשנתיים האחרונות אני יודע שהוא משוטט כל הזמן , והוא גם מעורב בפשיעה , כנראה . זה הורג אותי , כי אני יודע שהוא מאוד מוכשר ויכול היה להגיע להישגים מצוינים . אני משוחח אתו כל פעם על החיים ועל כך שהוא צריך להתמיד . כל הזמן אני מדבר אתו , יש לנו קשר קרוב מאוד . אבל הוא אומר לי : " אתה לא מבין ? בחיים זה או שאתה למעלה או שאתה למטה . " אז מה שוות כל השיחות שלי אתו ? ובכן , מה שוות כל השיחות אתו ? מה " באמת שווה" כל העבודה שלנו ? כיצד אפשר להצליח בעבודה כה מורכבת , שההצלחות בה חמקמקות כל כך ? עבור אנשי חינוך העבודה עם תלמידים בסיכון מייצרת שיח קבוע , פנימי וחיצוני , אשר תרומתו מוטלת בספק . פעמים כה רבות אנו מתבוננים במקרה מסוים ואיננו יודעים אם לראות בו " אירוע של הצלחה" או " אירוע של כישלון . " יתרה מזאת , רובנו נוהגים כמו המורה למתמטיקה ונוטים לראות כישלון בהתנהלות מוצלחת . מה קורה למורה הזה ? מדוע הוא אינו רואה כהצלחה את הקשר הקרוב והחם אשר יצר עם התלמיד ? מדוע הוא אינו רואה ...
To the book |
|
|