סיכום

בחיבור זה התמודדתי עם שאלת קיומן ועם תוכנן של הזכויות לחופש דת ולחופש מדת . אף על פי שלזכויות אלו נוכחות ניכרת במשפט הנוהג ובשיח הציבורי , הניסיונות לתת להן פשר בפיתוח הבנה שיטתית ומעמיקה שלהן טרם הבשילו לכדי תאוריה מספקת . כפי שטענתי , שלוש שאלות עיקריות מפרידות בין ניסיונות אלו לבין הצלחה תאורטית : הראשונה , מדוע זוכים הדת ומאמיניה דווקא — הם ולא אחרים — ליחס חיובי מהמדינה בדמות הזכות לחופש דת ; השנייה , מדוע סובלים הדת ומאמיניה דווקא — הם ולא אחרים — ליחס שלילי מהמדינה בדמות הזכות לחופש מדת ; השלישית , גם אילו היה אפשר לתת הסבר מספק לכל אחת מהשאלות בנפרד , שאלה קשה היא אם אפשר לחשוב עליהן במאוחד , כשני חלקיו של שלם . תשובה שלילית מנביעה את המסקנה שמתח תמידי שורר בין שתי הזכויות הנידונות , ולפיכך יישובן , זו בצד זו , הוא לעולם ביטוי של איזון אד הוקי בין זכויות המושכות לכיוונים שונים ואפילו מנוגדים . המפתח למתן תשובה מספקת לכל שלוש השאלות קשור לרעיון אחד — דמוקרטיה כשלטון עצמי משותף . בכוחו של רעיון זה , כך טענתי , להסביר ולהצדיק את חופש הדת ואת החופש מדת כשני עקרונות הקובעים , יחדיו ...  To the book