מבוא

ספר זה קורא תיגר על הקריאה לבסס את ישראליותו של המשפט הישראלי על " תוכן יהודי–עברי–ישראלי , " ובאופן כללי על הניסיונות " לעגן את זהותה" היהודית של ישראל באמצעות טקסטים משפטיים כגון הצעת חוק היסוד האמורה . לטענתי מדובר במפעל מעורפל ומסוכן שאין שום אפשרות מעשית להוציאו לפועל ושנזקו רב מתועלתו . זהו פרויקט חסר סיכוי משתי סיבות : ראשית , אין — וספק אם אי פעם הייתה — הסכמה על התרבות והמורשת היהודית ; ושנית , אין הסכמה על הדרכים לתרגם תרבות ומורשת אלה למשפטה של מדינה חופשית מודרנית . הבעיה הראשונה היא שהגדרתה של זהות לאומית היא משימה קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרית . לכאורה , נראה שמדובר במטלה קלה , אולם כאשר ניגשים למלאכה קשה למצוא הגדרה מוסכמת ואפקטיבית המבדילה , למשל , בין התרבות הצרפתית לתרבות הגרמנית או בינן לבין התרבות הסינית . ברור למשל שהצרפתים לא יסכימו להגדרה הקובעת כי " תרבות צרפת היא תרבותם של דוברי הצרפתית היושבים בשטחה של הרפובליקה הצרפתית ; " הם יטענו בלהט כי התרבות הצרפתית רחבה ועמוקה יותר מן ההגדרה הפורמלית הצרה הזאת . עם זאת קשה מאוד , ואולי אף בלתי אפשרי , למצוא הגדרה מהותית...  To the book