תקציר

ספר זה בוחן את השאלה אם ראוי לעגן את הזהות היהודית–ישראלית במשפט . הפולמוס בעניין מלווה את התנועה הציונית כמעט מאז הקמתה , והוא התעצם בשלהי המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת בעקבות השימוש שעשתה הכנסת בביטוי " מדינה יהודית ודמוקרטית" והחובה שהיא הטילה על השופטים לשפוט במקרים מסוימים לפי עקרונות מ"מורשת ישראל . " הוויכוח הגיע בשנים האחרונות לשיאו עם הדיון הפוליטי והציבורי בהצעת חוק יסוד : ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי , שהונחה לראשונה על שולחן הכנסת בשנת . 2011 הרצון לעגן את הזהות היהודית–ישראלית בחוק מבקש להשיג שתי תכליות . הראשונה היא תכלית חיצונית : חוקים המכריזים על ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" או מצהירים עליה כעל מדינת הלאום של העם היהודי נתפסים בציבור כתשובה למתנגדי הציונות , כלומר לאלה המתנגדים לזכותם המוצדקת של היהודים להגדרה עצמית במדינת לאום . במובן זה יש למשפט הישראלי תפקיד דומה לתפקידם של הכרזות מדיניות ומסמכים דיפלומטיים . התכלית השנייה היא תכלית פנים–יהודית : עיגון הזהות היהודית בחוק כתוב נתפס כצעד שמחזק ומעמיק אותה לנוכח האיום של דלדול וכליה המרחף לדעת אחדים מעל ה...  To the book