א. המשפט האנגלי

שנים רבות לא הכיר המשפט האנגלי בחיסיון עיתונאי מוחלט , והחיסיון היחסי היה מעוגן בפסיקה בלבד על פי הכלל המכונה . newspaper” rule " לפי הכלל אין כופים על עיתונאי הנתבע בתביעת דיבה לגלות בתשובות לשאלון ובהליכי גילוי מוקדמים את זהות של מקור המידע של הפרסום העומד בבסיס תביעה . כלל זה הוחל גם על שלב הבאת הראיות במשפט . בית המשפט נדרש לקבוע בכל מקרה של טענה לחיסיון עיתונאי אם האינטרס הציבורי מחייב את ההגנה על היחס עיתונאי–מקור . נפסק כי על מנת שהעיתונאי יחויב בגילוי , המידע צריך להיות רלוונטי ולשרת מטרה מועילה בקשר להליך ספציפי . פעמים רבות בחר בית המשפט שלא להגן על המקור . כמו כן נפסק כי ההגנה על החיסיון מותנית בכך שהעיתונאי התנהל במידת האחריות הראויה . בשנת 1981 עוגן החיסיון העיתונאי בחוק האנגלי בס' 10 לחוק ביזיון בית המשפט , שבו נכתב : בית משפט אינו רשאי לחייב אדם לחשוף [ מקור מידע ] ואינו רשאי להאשים אדם בביזיון בית משפט אם סירב לגלות את מקור Plymouth Mutual operative-Co Society Limited v . Traders and Industrial 87 Publishing Association Limited , [ 1906 ] 1 K . B . 403 , 415 416 , 418 (...  To the book