ב. המצב לפני הלכת ציטרין

סוגיית קיומו של חיסיון עיתונאי בישראל הגיעה לפתחו של בית המשפט כבר בשנות החמישים . בפרשת תנועת שורת המתנדבים הפיצו החברים בתנועה חוברת שכללה טענות המייחסות מעשי שחיתות לסגן מפכ"ל המשטרה דאז , עמוס בן–גוריון , בנו של דוד בן–גוריון . אליקים העצני , אחד ממחברי החוברת , סירב לגלות לבית המשפט את זהות מקורות המידע שלו וניסה לטעון להגנת החיסיון העיתונאי , אולם בית המשפט דחה את טענותיו וגזר עליו שבעה ימי מאסר בגין ביזיון בית המשפט . אף שבעשורים המוקדמים לקיום המדינה לא הכיר בית המשפט בדרך כלל בטענת החיסיון העיתונאי , הוא הצליח במרבית המקרים לפטור את העיתונאים מחובת הגילוי של מקורותיהם בשימוש במבחנים של רלוונטיות הראיה ושל מניעת הכבדה על בעל הדין , או בפירוש פקודת ביזיון בית המשפט באופן המיטיב עם הנתבעים . לדוגמה , סעיף 5 לפקודת ביזיון בית משפט מאפשר לפסוק מאסר בשל הסירוב להעיד , אלא אם יש טעם צודק לסירוב . לפיכך בכמה מקרים , כאשר סירב עיתונאי לגלות את זהות מקור המידע שלו , פירש זאת בית המשפט כ"טעם צודק" לסירוב כמשמעותו בסעיף זה . לעומת זאת כאשר היה מדובר בעיתונאי שהגיש ביוזמתו תצהיר בתמיכה לעת...  To the book