קציעות, קציעה

אזכור במקרא : נזכרת פעמיים במקרא : כשם של סממן ריחני שבו בישמו את בגדי המלך : " מר ואהלות קציעות כל-בגד תיך " ( תהלים מה ט ) וכן ' קציעה ' הוא שם אחת מבנותיו של איוב ( מב יד . ( מסורות והצעות זיהוי : ת (; kasia ) κασια ש " ות " ו : casia ( לתהלים ואיוב (; תה " א : קציעתא . מונח דומה בסורית : ' קצועה ' תורגם לערבית ' סליח ' ה ' ( Cinnamomum " ת . ( cassia פ : קסיא – לפי התרגום מסורית לערבית הוא ה " סליח . ( ) ה ' כעין זה פירש אסף הרופא : " קציעות הנקראים בלשון ארם משלחתא דבסמא ובלשון יוון נקרא כסייא פיסטולא , ובלשון ערב סליכא . " נראה שנפל בקטע זה שיבוש , מפני שלצמח " כסייא פיסטולא " ( Cassia fistula ) אין תכונות ארומטיות , לעומת זאת השם הערבי " סליח ' ה " הוא שמו של קנמון הכסיה , ( Cinnamomum cassia ) וזה תואם את התרגומים הקדומים שלעיל . רס ) ג " בתהלים ) מפרש את הקציעה כפועל , המתאר את הבישום ב ' מר ואהלות . ' אבן ג ' נאח ורד " ק : ' קסט ' ( ) ( קושט = בדרך כלל ( Costus speciosus או ' ענבר ' ( ) ( שורש קצע . ( בימי הביניים נקראו בשם ' ענבר ' כמה סממנים ריחניים : צמחי בושם שונים , שרף ...  To the book