רמון

שם מדעי : Punica granatum אזכורים במקרא : נזכר 11 פעם כעץ פרי שכיח ( דברים ח , ח ; יואל א יב ועוד . ( צורת הפרי שמשה מקור השראה ליצירת כלים ועיטורים שונים בתבניתו 21 ) פעם , למשל : שמות לט כו ; מ " ב כה יז . ( נזכר גם כשם מקום 5 ) פעמים ) וכשם פרטי " ש ) ב ד ב . ( מסורת זיהוי : ת " ש : " ת (; rhoa ) ροα ו : ; Malogranatum , malum punicum תה " א : רמונין , רומנין ; ת " פ : רומנא ; רס " ג : רמאן . ( ) לרימון מסורת זיהוי מוחלטת . עדויות וממצא בוטני-ארכיאולוגי : מוצא הרימון הוא כנראה מדרום מערב אסיה ומשם התפשט לכל אגן הים התיכון . שרידי פירות נמצאו באתרים רבים בארץ החל מתקופת הברונזה הקדומה ( יריחו , ערד ) ואילך , דבר המעיד על ביותו וגידולו באזורנו כבר מתקופות קדומות . היה ידוע גם במסופוטמיה ובמצרים העתיקה . הוא נזכר רבות גם במקורות מתקופת המשנה והתלמוד ומימי הביניים . אזכור הרימון ברשימת שבעת המינים ( דברים ח , ח , ( בין גידולי היסוד של ארץ ישראל אינו מיקרי . פרי הרימון נמנה עם הפירות שניתן לשומרם לפרק זמן ממושך . גרגרי הרימון היבשים נאכלו ונקראו בלשון חז " ל בשם " פרד " או " פרידה , " ו...  To the book