חטה

שם מדעי : Triticum sp . אזכורים במקרא : החטה נזכרת 30 פעם , בראש גידולי היסוד של ארץ ֿ ישראל ( דברים ח , ח . ( היא גדלה באזורים שונים בארץ : בעפרה שבנחלת בנימין ( שופטים יא לג , ( בבית שמש ( שמ " א ו יג , ( בירושלים ( דה " א כא כ ) ובעבר הירדן גדלו מיני חיטים משובחות - בעמון ( יחזקאל כז יז ; שופטים יא לג ) ובגלעד " ש ) ב יז כח ) וכן בארם נהריים ( בראשית ל יד ) ובמצרים ( שמות ט לב . ( כמו כן נזכרו במקרא שמות כלליים למיני דגן , אך ברובם הם מתייחסים לחיטה : תבואה 41 ) פעם , ( דגן 39 ) פעם , ( בר 14 ) פעם ) וקלי 6 ) פעמים . ( מסורת זיהוי : ת " ת (; puros ) πυρος : ש " ו : ; frumentum תה " א : חטא ; ת " פ : חטתא ; רס " ג : חנטה . ( ) זיהויה של החיטה עם הסוג Triticum אינו מוטל בספק . השם חיטה משותף ( בשינויים קלים ) לכל הלשונות השמיות . לגידול זה קיימת מסורת זיהוי רציפה וברורה בשל היותו הצמח החשוב ביותר במזונו של האדם בכל התקופות ההיסטוריות . עדויות וממצא בוטני-ארכיאולוגי : מין הדגן השכיח ביותר בעולם העתיק , ואין ספק שבתקופת המקרא ביותו היה עובדה מוגמרת בכל התרבויות של אזור הסהר הפורה , כפי ...  To the book