שיטת הזיהוי המסורתית מבוססת בעיקרה על ניתוח פסוקי המקרא ומקורות חז " ל בהקשרם ההלכתי . מאז חתימת התנ " ך ועד ימינו אלה שאבו הפרשנים את המקור לזיהוי בדרך כלל מתוך מסורת פרשנית קדומה שעמדה לפניהם במקומם וזמנם . בקרב הראשונים ניתן לעתים להבחין גם בזיהויים ובפירושים שהתקבלו מתוך ניתוח והיסק עצמאי שיצר פרשנות מקורית . כל עוד אין לדבר השלכות הלכתיות . הפרשנים המאוחרים שומרים על קו שמרני יותר ובדרך כלל מעדיפים להיתלות בפרשנים שהיו לפניהם . ככלל הפרשנות המסורתית רואה עצמה מחויבת בראש ובראשונה לעקרונות ההלכה והאמונה היהודיים ואינה פתוחה לקבל זיהויים שעשויים לסתור אותם או שיש חשש סביר להיווצרות השלכות הנוגדות אותם . שיטת הזיהוי מבוססת בראש ובראשונה על קריטריון המסורת ( ועל כך נרחיב בהמשך , ( בעוד שהצעות זיהוי הנסמכות רק על היקש וניתוח נתונים אקדמי תיאורתי אינן תמיד קבילות . מאפיין נוסף קשור להעדפה הרווחת בעולם התורני לפסוק ולהכריע בסוגיות הלכתיות שונות בהתאם לקו שיטתי אחיד , כלומר , ללכת באופן שיטתי ועקיב אחר פוסק אחד או שיטה הלכתית מוגדרת . לדבר זה קיימת משמעות גם בנוגע לזיהויי צמחים הקשורים למ...
To the book