השפה הערבית כאמצעי זיהוי משווה

חקר זיהוי הצמחים והגאוגרפיה ֿ ההיסטורית המקראית מבוססים רבות על כך שהלשונות השמיות – בייחוד הערבית – שימרו חלק ניכר מעולם המונחים העברי הקדום . מסתבר שמסורות זיהוי שמות הצמחים , בעלי החיים והמקומות במקרא השתמרו במשך מאות בשנים כמעט ללא כל שינוי . לכן גם לשיטת המבקשים למצוא בטקסט המקראי חלוקה לרבדים טקסטואלים וכרונולוגיים אין משמעות מרובה מבחינת הזיהוי . יצוין כי הסתמכות בלעדית על השפה הערבית עשויה להיות בעייתית . ראשית , קיימים בערבית שמות וכינויים שונים ומגוונים לצמחים , כפי שכתב הרמב " ם בעניין שמות התרופות : ' כי תרופה אחת יכולה להקרא בכינויים שונים אצל אנשי אותה השפה , בגלל הבדלי הזמן ומקור הכינויים והמונחים אצל תושבי האזורים השונים באותה המדינה . ' ומאידך , פעמים שבשם אחד בערבית ( ובשפות אחרות ) קרויים כמה צמחים שונים , תופעה שמשקפת לעתים את הפער בין הגישה הפונקציונלית שמרבה להשתמש בכינויים ובין הגישה ' המדעית ' הנוטה למינוח אחיד . בשל כך נכתבו בימי הביניים מילונים מיוחדים לביאור שמות התרופות בשפות ובדיאלקטים שונים , כדוגמת חיבורו של הרמב " ם . לבעיית זיהוי הצמחים במקורות היהודיים...  To the book