פרק י"א ׀ היכן יש מקום ל"אני" בחיים הלכתיים?

קושיה : יפה , ההלכה משקפת את ציווי . ה' אבל ציווי ה' מגביל אותי מאוד . אם זה ציווי מה' אז פירוש הדבר שעלי לציית לו ציות עיוור . אין מקום בחיים הלכתיים לביטוי עצמי , לביקורתיות , לאינדיבידואליות . אני לא מוכן לחיות במערכת הדורשת שכולנו נתנהג כמו חיילים ממושמעים , ומאבדת את ה"אני ! " תשובה : ביטוי אישי בלימוד אין כאן שום דיכוי של ה"אני , " אלא חירותו ושכלולו . בורא עולם שיצר את האדם יודע מה טוב לו ומה מזיק לו . האם מישהו מרגיש " עשוק" בזמן שהוא מטפל בניקוי השיניים יום יום כמו שצריך ? התורה והמצוות הן ה"היגיינה" היומיומית לאדם היהודי , הדבר שעושה אותו בריא בנפשו , מלא חיוניות וערכיות , המוכן להסתער על אתגרי החיים בנחישות ובשמחה . " אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ! וכל מי שעוסק בתלמוד תורה , הרי זה מתעלה" ( אבות ו , כ . ( האם יש מקום לביטוי עצמי , אינדיבידואלי , בחיים הלכתיים ? נתחיל באותו מקור על מחלוקת בית-הלל ובית-שמאי שהצגנו בפרק הקודם . לאחר שהגמרא מספרת שיצאה בת-קול ואמרה : " אלו ואלו דברי אלהים חיים הן , והלכה כבית הלל , " שואלת הגמרא שאלה מתבקשת : וכי מאחר שאלו ואלו דברי ...  To the book